שתי מדינות, שני דו"חות – פעמיים מס? לא אם נטפל בזה נכון!

אם אתם אזרחים אמריקאים שחיים בישראל, סביר להניח שאתם כבר מכירים את הנטל הבירוקרטי שכרוך בהחזקת דרכון אמריקאי –  הדיווח השנתי על ההכנסה שלכם לדוד סאם.
אם אתם שכירים, בעלי קצת השקעות בבנק בארץ, ואולי גם בעלי נכס נחמד שמניב כמה אלפי שקלים בודדים בחודש, כנראה שהסיפור מסתיים בזאת. אבל, אם יש לכם סוגי הכנסות מעבר לאמור, במקרה שאתם עצמאיים או שיש לכם השקעות בחו"ל,  תידרשו להגיש דו"ח מס גם בישראל וגם בארה"ב.
במקרים כאלו, הסוגיה הופכת להיות מורכבת יותר, והיא מלווה בשאלה הבלתי נמנעת – איזה דו"ח מגישים קודם? בישראל או בארה"ב? והאם יש חשש שבשל הגשת שני דו"חות – נאלץ לשלם פעמיים מס?
במאמר זה, ננסה לעזור לכם להבין מה בדיוק תצטרכו לעשות במקרה שבו אתם צריכים להגיש שני דו"חות מס, לארה"ב ולישראל, איך תידרשו לדווח על ההכנסות שלכם בשני הדו"חות, לאיזו מדינה מגישים קודם, והכי חשוב – כמה מס תשלמו בסופו של דבר, למי ומתי.

אז מי נותן את הביס הראשון?

כדי להתחיל לענות על השאלות הללו, נצטרך להכיר מסמך אחד חשוב, שנקרא אמנת המס בין ישראל לארה"ב. אמנת המס היא ההסכם שקובע איך מחלקים את "עוגת המס" בין שתי המדינות, ואיך ניתן להימנע מתשלום מס כפול.
אמנת המס בין ישראל לארה"ב היא מסמך די מסורבל, מלא במושגים לא ברורים והפניות מורכבות. עם זאת, הרעיון שבבסיס האמנה די פשוט: הוא קובע איזו מדינה תגבה ראשונה את המס על כל סוג הכנסה, ואיך צריכה המדינה השנייה להתחשב במס שכבר שולם במדינה הראשונה.
האמנה קובעת כי לגבי כל סוג הכנסה – משכורת, השקעות, נדל"ן, ריבית – קיימת "זכות מיסוי ראשונית". המדינה שלה זכות ראשונית זו, היא זו שתגבה את המס קודם. המדינה השנייה, שלה אין זכות מיסוי ראשונית, יכולה גם היא למסות את ההכנסה בהרבה מקרים, אך רק בתנאי ששיעור המס החל באותה מדינה על אותה הכנסה גבוה משיעור המס שחל על ההכנסה במדינה הראשונה. במקרה כזה, המדינה השנייה מחויבת להעניק זיכוי על המס שכבר שולם במדינה הראשונה, ולגבות רק את ההפרש.

חשוב לציין שהאמנה גם קובעת שיעורי מס מרביים על סוגי הכנסות מסויימים. למשל, הכנסה מריבית תחוייב בארה"ב במס של עד 15% לכל היותר, בהינתן תנאים מסויימים. אבל – וזה אבל חשוב – כל ההטבות האלו לא חלות באופן אוטומטי על בעלי אזרחות כפולה, ולעיתים לא חלות עליהם כלל.

כדי לסכם חלק זה במשפט אחד,  הודות לאמנת המס בין ישראל לארה"ב, כמעט תמיד נשלם רק את שיעור המס הגבוה ביותר מבין שתי המדינות, ולא נשלם מס פעמיים, שזה מצוין! אבל נוכל לעשות זאת רק בתנאי שנפעל לפי הוראות האמנה ו"נחלק" את עוגת המס שלנו בין ישראל לארה"ב בצורה נכונה. אז איך עושים את זה?

הכנסת עבודה – זכות המיסוי הראשונית היא למדינה בה בוצעה העבודה

סוג ההכנסה הראשון שנדבר עליו הוא הכנסה מעבודה. אם עבדתם בישראל, בין אם כשכירים ובין אם כעצמאים, מדינת ישראל היא זו שזכאית לגבות קודם את המס בגין ההכנסה שלכם מעבודה.
אם חושבים על זה, זה מאוד הגיוני: אם העבודה בוצעה בישראל, המס צריך להיות שייך קודם כל לישראל.

עבור שכירים, המצב פשוט יחסית – המעסיק הישראלי מנכה עבורנו את המס במסגרת התלוש החודשי, ובסוף שנת המס נצטרך לצרף את טופס ה־106 לדוח האמריקאי, ולבקש זיכוי על המס שכבר שולם בישראל.
במקרים כאלו ה־IRS לא יבקש מאיתנו בדרך כלל מס נוסף, כיוון ששיעור המס בישראל לרוב גבוה משיעור המס הפדרלי האמריקאי.

גם אם אתם מועסקים על ידי חברה אמריקאית, מקבלים ממנה טופס W-2 שמנוכה במסגרתו מס במקור בארה"ב, אך כל העבודה נעשתה בפועל מישראל, עליכם לשלם את המס קודם לישראל. במקרה כזה, תתבקשו לדווח על ההכנסה שכלולה ב-W-2 בדו"ח המס הישראלי, ולשלם את כל המס הרלוונטי בארץ מבלי להתחשב במה ששולם בארה"ב. זאת מכיוון שלישראל יש זכות מיסוי ראשונית על ההכנסה.
לאחר מכן, כשתגישו את דו"ח המס האמריקאי, תציינו כי ההכנסה הכלולה ב-W-2 הופקה מחוץ לארה"ב, וכי שולם בגינה מס מלא בישראל. תוכלו לבקש החזר על המס שנוכה במקור בארה"ב.

זה נשמע קצת מסובך, אבל בפועל – זה די פשוט, וזו הדרך הנכונה לעשות את הדברים. כדאי לדעת שבמקרים כמו W-2 כשהעבודה נעשתה פיזית מהארץ, נתקלים לרוב בחוסר יעילות בכל הקשור לתשלומי הביטוח הלאומי, אך זה כבר נושא למאמר אחר.

עבור עצמאיים הסיפור מעט יותר מורכב. גם אם נשלם במהלך השנה מקדמות מס הכנסה בישראל, ההתחשבנות הסופית מול מס הכנסה מתבצעת רק עם הגשת הדו"ח בישראל והפקת השומה הסופית על ידי הרשויות בארץ. בעצם, רק לאחר שיש בידינו שומה סופית נדע כמה מס שילמנו בפועל בישראל, ואזנוכל לבקש לגביו זיכוי מס בדו"ח השנתי לארה"ב. אם אין בידינו שומה סופית ואנחנו לא יכולים לחכות עד שנקבל אותה כדי להגיש את דו"ח המס לארה"ב, ניתן לבקש מרואה החשבון שלנו חישוב של המס שנצטרך לשלם בישראל, ולהשתמש בו בהגשת הדו"ח בארה"ב. גם פה יש עניין עם תשלומי הביטוח הלאומי, אך כאמור – נדון בכך במאמר אחר.

דיבידנדים וריביות – המדינה המשלמת היא הקובעת

כשמדובר בתשלום דיבידנדים או ריביות, הסיפור שונה. האמנה מבקשת לבחון לא על מקום מגורנו  בזמן קבלת ההכנסה, אלא על מיקומה של החברה שמשלמת לנו את הכסף. שוב, זה די הגיוני, ועובד על פי אותו העקרון של הכנסות מעבודה. החברה יושבת במדינה מסויימת ומפיקה שם הכנסות, שאותן היא תחלק כדיבידנדים. ולכן המדינה שבה היא יושבת תזכה לזכות המיסוי הראשונית.

על פי עקרון זה, אם החברה המשלמת היא אמריקאית, נצטרך לשלם את המס קודם בארה"ב. אם היא ישראלית – נשלם קודם בישראל. לאחר מכן, אם שיעור המס במדינה הראשונה גבוה יותר משיעור המס במדינה השנייה – נשלם במדינה השנייה רק את ההפרש.

בואו ניקח את זה לדוגמא ממשית:

נניח וקיבלתם דיבידנד מחברת Apple בסך $10,000.
מכיוון שמדובר בחברה אמריקאית, לארה"ב זכות המיסוי הראשונית על ההכנסה. לכן, אם שיעור המס החל בארה"ב לגבי הדיבידנד המחולק הוא, לצורך הדוגמה, 15%, נצטרך לשלם בארה"ב 1,500$ על הכנסה זו. בישראל,  בהנחה ששיעור המס המוטל על דיבידנד הוא 25%, נצטרך להגיש דו"ח מס ישראלי כדי לדווח על הכנסת הדיבינד, ולשלם 10% נוספים (1,000$) למס הכנסה.

אם, במקום זאת, הדיבידנד היה מגיע מחברת דלק (חברה ישראלית), היינו משלמים את כל 25 האחוזים למס ההכנסה בארץ. לאחר מכן, היינו נדרשים לכלול את המס ששילמנו בדו"ח האמריקאי, מבלי לשלם תוספת מס בארה"ב. גם כאן, קיימים עניינים של ביטוח לאומי שלא ניגע בהם כרגע.

רווחי הון (שאינם מנדל"ן) – זכות המיסוי נקבעת בהתאם למקום המגורים

אם מכרתם מניות או שהפקתם רווחים מהשקעות אחרות כגון מטבעות דיגיטליים, המדינה שתגבה ראשונה את המס בגין אותו רווח הון היא המדינה בה אנחנו גרים. כלומר, אזרחים אמריקאיים שחיים בישראל יצטרכו לשלם את המס קודם בישראל.

נדל"ן – הביס הראשון הולך למדינה שבה נמצא הנכס

להבדיל מההכנסות שדנו בהן עד עכשיו, כמו שכר, ריבית או דיבידנד, הכנסה שמגיעה מנכס נדל"ן היא הרבה יותר "מקומית" – היא צמודה לקרקע, מילולית. לכן לגבי הכנסות נדל"ן, האמנה קובעת כלל פשוט וברור: המדינה שבה נמצא הנכס היא זו שתגבה את המס קודם. לא משנה איפה אנחנו גרים – מה שחשוב הוא איפה ממוקם הנכס.
עם זאת, קיימים הבדלים באופן שבו ישראל וארה"ב ממסות הכנסות מנדל"ן. ההבדלים האלו עשויים להביא  לכך שנשלם מס רק בארה"ב, גם אם ישראל הייתה אמורה למסות את ההכנסה ראשונה.

מכירת נכס – פטור פה, מס שם

יש מצבים שבהם נוכל למכור נכס להשקעה שנמצא בארץ, ולא לשלם שקל מס למס ההכנסה – למשל, אם אנחנו עומדים בתנאי הפטור ממס שבח שניתן ל"דירה יחידה". עם זאת, אם אנחנו גם אזרחים אמריקאיים, ייתכן שעדיין נצטרך לדווח על המכירה של הנכס ולשלם עליה מס בארה"ב.

הסיבה לכך היא פשוטה: הפטורים ממס שקיימים בישראל לא מוכרים אוטומטית על ידי רשות המסים האמריקאית. מבחינת ארה"ב, אם מכרתם נכס והרווחתם מהמכירה, תצטרכו לשלם מס על הרווח – בדיוק כמו כל אזרח אמריקאי אחר. אם היינו משלמים מס בישראל, היינו מזדכים בארה"ב. אך מכיוון שכלום לא שולם פה, ייתכן ונהיה חייבים לשלם את המס בארה"ב.

שימו לב שגם בארה"ב קיימים פטורים מסוימים לגבי מכירת נדל"ן. יחד עם זאת, פטורים אלו לא זהים לפטורים הקיימים בישראל, אך עדיין יכולים להשפיע על תשלום המס הסופי שלנו.

השכרת נכס – פטור חלקי בישראל, אך לא בארה"ב

בישראל קיים פטור מתשלום מס ומדיווח לגבי הכנסות מהשכרת דירת מגורים עד לסף מסוים (כ־5,400 ש"ח בחודש, נכון לעת כתיבת שורות אלה).
עם זאת, גם במקרה זה ארה"ב לא משחקת לפי הכללים של רשות המסים בישראל, ומחייבת במס כל הכנסה משכירות, גם אם הנכס המושכר נמצא בישראל.
חישוב תשלום המס לגבי הכנסה משכירות נעשה לפי רווח נקי – כלומר, ההכנסות מהשכרת הנכס פחות הוצאות שוטפות כמו תחזוקה, ביטוח, ריבית על המשכנתא, פחת וכו'. אם לאחר חישוב כל ההוצאות עדיין נשאר רווח הוא יהיה חייב במס בארה"ב, גם אם לא שולם בגינו מס בישראל.

ומה אם יש לי משכורת מישראל, דיבידנדים מחברות אמריקאיות ונדל"ן בארה"ב?

בואו נסתכל על אבי כדוגמה: אבי הוא אזרח ישראלי-אמריקאי. הוא עובד בחברת הייטק ישראלית, משקיע קצת בשוק ההון האמריקאי, שם כסף באג"ח ישראלי, ולאחרונה רכש דירה להשקעה בפלורידה.
אולי המקרה של אבי נשמע לכם כמו מקרה קצה – למי יש כ"כ הרבה סוגי הכנסות? אבל בתכל'ס, לרבים מאיתנו יש יותר מסוג הכנסה אחד, או שניים, או שלושה… ועולה השאלה – מה צריך לעשות במקרה כזה? לאיזו מדינה מגישים דיווח קודם, ואיפה משלמים קודם את המס?
האמת העגומה היא שאין תשובה אחת נכונה לשאלות האלו – כי כמו שראינו, לכל סוג הכנסה יש מדינה אחרת שזוכה לגבות את המס קודם.
המס על המשכורת – קודם בישראל.
הדיבידנד האמריקאי – קודם בארה"ב.
ריבית על אג"ח ישראלי – קודם בישראל.
נדל"ן בפלורידה – קודם בארה"ב.

וזה בדיוק מה שמורכב במצבים כאלה: אין תשובה אחת נכונה, ואין דו"ח אחד שאפשר במסגרתו "לכסות על כל ההכנסות" לפני שאנחנו מתפנים לטפל בהכנת הדו"ח השני.

אז תשאלו בצדק: "בסדר, אבל מה הבעיה? אם אני יודע שבישראל המס על דיבידנד הוא 25%, אז כשאכין את הדו"ח האמריקאי פשוט אזכה סכום זה". אז תופתעו לגלות, או שלא, שגם בארה"ב לשיעור המס על הכנסות פסיביות מדרגות מס. קרי, ההכנסה הכוללת שלנו, גם שלא מהכנסה פסיבית, תשפיע על חבות המס האפקטיבית כולה, כולל ההכנסות הפסיביות.

עוד משהו שחשוב להבין פה הוא שעל מיסים ניתן להזדכות רק אם הם שולמו בפועל במדינה אחרת. ניקח לדוגמא מצב שבו קיבלנו דיבידנדים מחברה אמריקאית, שחייבים במס קודם בארה"ב. אם יש לנו ילדים בעלי אזרחות אמריקאית שכללנו בדו"ח המס, קיבלנו בגינם נקודות זיכוי שהפחיתו את החבות המס שלנו לארה"ב לאפס.
במקרה כזה, למרות שלארה"ב יש זכות מיסוי ראשונית לגבות את המס, מכיוון שלא שולם מס בפועל בארה"ב, לא יהיה בגין מה להזדכות בישראל. לכן במקרים בהם לא צפוייה חבות מס (בדוגמא זו, הודות לזיכויי ילדים), לא נצטרך לחכות לסיום הכנת הדו"ח האמריקאי כדי להתקדם עם הדו"ח הישראלי.

בשורה התחתונה, ברוב המקרים ההמלצה תהיה להגיש קודם את דו"ח המס הישראלי ורק לאחר מכן את הדו"ח האמריקאי. זאת מכיוון שמרבית ההכנסה שלנו בתור תושבי ישראל נוצרת בישראל, וגם מכיוון שייתכנו מקרים רבים בהם יהיו לנו מספיק ניכויים וזיכויים בדו"ח המס האמריקאי, כך שלא נצטרך לשלם מס בפועל בארה"ב.
במקרים יותר מסובכים, כמו למשל, אם יש לנו הכנסות משמעותיות של עשרות אלפי דולרים מריביות או דיבידנדים מחברות אמריקאיות או נדל"ן בארה"ב, ההמלצה תהיה להכין את שני הדוחות במקביל – הישראלי והאמריקאי, לא כדי להתיש או לבלבל אתכם, אלא כדי שתוכלו לראות את תמונת המס הכוללת בשתי המדינות במקביל:
– באיזו מדינה יש חבות מס בפועל? ובגין איזו הכנסה?
– אילו מיסים כבר נוכו במקור לפני הגשת הדו"ח?
– האם צפויים הפרשי מס שנצטרך להשלים, ואם כן – איפה?
רק אחרי שנבין מהן חבויות המס שלנו בשתי המדינות, ובגין מה בדיוק, נוכל להחליט מה להגיש קודם.

זהירות – לא כל מס ניתן לזיכוי

למרות שברוב המקרים ניתן לקבל זיכוי על המס ששולם במדינה האחרת, יש כמה סוגי תשלומי מס שלא ניתן להזדכות עליהם:

• תשלום Medicare לעובדים בארה"ב: אם אתם עובדים אצל מעסיק אמריקאי, מקבלים ממנו W-2 שנוכה לכם במסגרתו תשלום Medicare, תשלום זה לא יהיה מותר בזיכוי בישראל מכיוון שמדובר בתשלום מס שהוא סוציאלי, ולא בתשלום מס הכנסה.
• תשלום NIIT – Net Investment Income Tax בארה"ב: בגדול, ה-NIIT הוא מס יסף בשיעור של 3.8%, שחל על הכנסות פסיביות (ריביות, דיבידנדים, הכנסות משכירות) כאשר ההכנסה הכוללת בדו"ח המס עולה על סף מסויים (כתבנו עליו כאן באריכות, מוזמנים לקרוא:LINK).
  גם תשלום זה לא מוכר כתשלום מס שניתן לקבל בגינו זיכוי מס בישראל. זה אומר שנצטרך לשלם את מס ה-NIIT בארה"ב, גם אם שילמנו כבר מס בישראל על אותה ההכנסה.
• מס מדינתי State taxes: בארה"ב, בנוסף למס הפדרלי הרגיל שאנחנו מכירים, יש גם מס מדינתי במקרים מסויימים, בתלוי במדינה הרלוונטית, סוג ההכנסה, מקום הפקת ההכנסה ועוד. במקרים כאלה, יכולות הזיכוי בין ישראל וארה"ב הן לא דו-כיווניות וצריך לבחון כל מקרה לגופו.

אז בתכלס – איפה מגישים קודם?

אם אתם, כמו רוב הישראלים, לא נדרשים להגיש דו"ח מס בישראל – אין שאלה. איזה יופי! מתחילים ישר עם הדו"ח האמריקאי.

אם בכל זאת אתם נדרשים להגיש דו"ח מס בישראל, ובהנחה ואתם גרים ועובדים בישראל ומירב ההכנסות שלכם הן הכנסות עבודה – יש תמיד להתחיל עם הכנה של טיוטת דו"ח מס ישראלי.

אם סוגי ההכנסה שלכם "פשוטים" יחסית – הכנסת משכורת מעבודה בישראל, כמה השקעות קטנות במניות – נסיים את הגשת הדו"ח הישראלי קודם ונקבל שומה סופית ממס הכנסה, שעליה נסתמך  להכנת דו"ח המס האמריקאי.

אם יש לכם הכנסות משמעותיות מריביות או דיבידנדים של חברות אמריקאיות, או אם עבדתם פיזית מארה"ב או יש לכם נכסים מעבר לים – כדאי להתייעץ פרטנית, ולשקול הכנה של שני הדו"חות, לישראל ולארה"ב, במקביל. קרי, עדיין נתחיל עם טיוטה ישראלית, אך בסיום תהליך ההכנה לא נגיש את הדו"ח, אלא נדפיס טיוטת חישוב, נעבור להכנת הדו"ח האמריקאי על בסיס טיוטת החישוב שהוכנה, ואז נחזור לסיים את הדו"ח הישראלי על בסיס הדו"ח האמריקאי המוכן, תוך כדי התחשבות במיסים ששולמו בפועל בארה"ב.

כך או כך, עם קצת תכנון מראש והרבה תשומת לב לפרטים, אפשר להפוך את ההליך של הגשת שני הדו"חות לברור וקל יותר, והכי חשוב – להימנע מתשלום מס כפול.